<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן של"א</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אמר רבא מת ביו"ט הראשון יתעסקו בו עממים ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בב' ימים טובים של ראש השנה, פירש"י מת המוטל לקברו אם יו"ט ראשון [וכו'] יתעסקו בו ישראל אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה, נראה בעיני דהכי פירושו לא אמרן דביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים וביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אלא דאשתהי ויש לירא שמא יסריח אז יתעסקו בו עממין וביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אי ליכא עכו"ם קמן, אבל אי איכא עכו"ם קמן אל יתעסקו בו ישראל ביו"ט שני אע"ג דאישתהי. אבל לא אשתהי משהינן ואל יתעסקו בו ביו"ט ראשון לא עכו"ם ולא ישראל ביו"ט שני אע"ג דליכא עכו"ם, מיהו אי איכא עכו"ם ביו"ט שני יתעסקו בו עכו"ם (ביו"ט שני) רב (אסי) [אשי] אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה מ"ט יו"ט שני למת כחול שויוהו רבנן אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא מן המחובר שהיו רגילין להניח הדס על מיטת המת לכבודו. ומר זוטרא סבר אע"ג דשויוהו רבנן כחול לענין גלימא ואסא אעפ"כ אל יתעסקו בו אלא באשתהי, וכל דין שנותן מר זוטרא למת באשתהי נותן לו רב (אסי) [אשי] אע"ג דלא אשתהי.
ונראה בעיני דהלכה כמר זוטרא דההיא דרבא מייתי לה בפרק תולין [שבת קל"ט ע"ב] ופירש"י מת ביו"ט ראשון כגון שמת בשבת ויו"ט בא אחריו ונשתהה, משמע דקסבר כמר זוטרא דדווקא נשתהה אבל לא נשתהה משהינן ליה, ומשמע נמי דקסבר היכא דלא נשתהה משהינן ליה ואפילו על ידי עממין לא שרינן. וכן מוכח בשאלות בפרשת וזאת הברכה שכך כתב כד שכיב שיכבא ביו"ט ראשון וחזינן ליה דלא נטר עד למחר טרחינן ומייתינן עכו"ם וקברינן ליה, ואי ליכא עכו"ם אסור ליה לישראל למיקבריה ביו"ט ראשון ואע"ג דסריח. ברם צריכין שיכבא דשכיב ביו"ט שני ולא שכיחי עכו"ם לאיעסוקי ביה מהו ת"ש דאמר רבא מת ביו"ט שני וכו', הרי פירש דלא שרינן ביו"ט שני על ידי ישראל אלא דלא שכיחא עכו"ם. והיכא דשרינן בדאשתהי כתב מורי רבינו אבי העזרי דה"ה אם אשתהי משום טירחא אחרת של ציבור או סכנה או כיוצא בה, ואי נמי דלא אשתהי אבל אין המת נשמר עד יום שני מפני חום או ניפוח או כיוצא בזה.
ובההיא דפ"ק דמו"ק [ח' ע"ב] דתנן אין חופרין כוכין וקברות במועד פירש"י התם דהא אמרינן ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל הני מילי כגון טלטול ושאר דברים שאינו טורח וכגון לכבס או לגזוז שערו אבל חפירה לא. ואני שמעתי שרבינו יצחק ב"ר אשר התיר לתלמידיו אפילו החפירה והלך עם תלמידיו לבית הקברות והתחיל בעצמו לחפור והלך לו ותלמידיו גמרו וחפרו כל הקבר. וכן סובר רבינו יצחק אלפס דאפילו החפירה מותרת שפירש ההוא דפ"ק דמו"ק דאין חופרין כוכין וקברות במועד דהיינו כדי לקבר בהן אחר המועד. והכא בשמעתין פירש"י לא אמרן דיתעסקו בו ישראל אלא דאשתהי ומתיירא שלא יסריח, משמע לכאורה אבל ביו"ט ראשון דיתעסקו בו עממין אע"ג דלא אשתהי, ולא היא אלא רש"י נקט לפרש יו"ט שני משום דסליק מינה וה"ה ליו"ט ראשון דע"י עממין דווקא דאשתהו וכדפריש בפרק תולין כדפרישית. והיכא דמתעסקי ישראל ביו"ט ראשון במת משמתינן להו כההוא דפרק זה בורר [כ"ו ע"ב] דהנהו קבוראי דקברי שיכבא ביו"ט ראשון ושמתינהו רב פפא.
